זכרון

מוזיאון השואה, ברלין.

מזיכרון לצמיחה – מאז לעכשו

מאת: ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D.

השבועיים הרצופים האלה של ימי זיכרון כואבים – יום השואה ויום הזיכרון לחללי צהל – כשמזג האוויר נע בין אפור-גשום לאביב-ריחני, מעוררים בי זיכרונות אישיים-משפחתיים הקשורים במעבר מאז לעכשו. הסיפורים של אבי, שלמה כהן ז"ל מלווים אותי מימי ילדותי ומתעוררים מחדש לקראת יום העצמאות וגם בכל טיול במחוזות ילדותו בירושלים. היכולת של אבי ז"ל להתשחרר מזיכרונות ילדות של רעב, מצוקה ומחלות בירושלים של לפני הקמת מדינת ישראל, המלחמות בהן השתתף, הקרבות הקשים שלחם במלחמת השחרור בשער הגיא ובעוד שלוש מלחמות בתוך מדבר סיני, והעובדה שיצא מכל אלה בשלום, בזכות הכוח הפנימי החזק שהיה לו לנוע קדימה עם החיים – כל אלה טבועים בקוד הגנטי שלי ומניעים אותי. סיפורי ההגירה מיוון לארץ ישראל של סבי יעקב טורס ז"ל וסבתי דורה טורס ז"ל (לבית צדיקריו) בתקופת ניצני האנטישמית של תחילת המאה העשרים הם חלק ממני, הנוסטלגיה והגעגוע לחיים בשלוניקי – נותנים לי להבין עד כמה הכח הפנימי של האדם הוא עצום, עד כמה ניתן להתקדם עם הגעגוע כשהוא ארוז בלב.

אבל לא לכל אדם יש את העוצמה הפנימית לצאת מן העבר אל ההווה.

המאמר הקצר הזה נכתב על ידי ביום השואה תשע"ח ומוקדש לבני המשפחה שלי שהטביעו בי כוחות של שינוי וצמיחה. אציג בו כמה מן הכלים המעשיים שיכולים לסייע לאנשים שקשה להם להתקדם מהזיכרון אל הכאן ועכשו. אנשים שצומחת בהם מעין אדישות או קשיי הסתגלות לנסיבות הנוכחיות של החיים. תקועים בעבר. איך אפשר לסייע להם?

כאשר חיים את הזיכרון והזיכרון הוא החיים, אי אפשר לעשות פעולה של התבוננות בזיכרון ולצמוח ממנו. התבוננות דורשת צעד אחד החוצה מהזיכרון. איך אפשר לסייע לאדם לעשות את הצעד החוצה? להרים רגל ולצאת מהמעגל הסוגר של הזיכרון?

דבר ראשון יש לדעת שמחיקת העבר אינה מטרה טיפולית ולדעתי גם אינה אפשרית. אפשר "להפוך דף" (משפט שגור אצל אמי) אבל לא ניתן למחוק את העבר. המטרה היא לחיות בהווה ולהיות מחוברים לעבר, ללמוד ממנו – ללא תלות. התהליך הטיפולי נועד להסיר את התלות. נועד לשמר את העבר, לתת לו את מקום הכבוד המגיע לו, אבל בלי להפוך אותו מוערך יתר על המידה בהווה. בתהליך הטיפולי הגמישות נכנסת לחיים והעבר מקבל חשיבות לגבי ההווה.

היציאה מזיכרון כואב נדרשת לנו לא רק במצבים קטסטרופליים כמו שואה ומלחמה אלא גם במצבי טראומה יותר "קטנים" של אבדן או פגיעה כדוגמה: פטירה של בן משפחה ממחלה קשה, אבדן קרובים, הגירה, שינויים פיסיולוגיים תלויי גיל ("כשהייתי צעיר לא הייתה לי קרחת ולא הייתי שמן- היה לי טוב…"), געגוע חזק לעבר ("הימים ההם לא יחזרו…" "היום זה לא מה שהיה פעם") ועוד. יציאה מן העבר נדרשת גם כשמנקים את הבית. יש אנשים שקשה להם להיפרד מחפצים. הבית עמוס בבגדים, נעליים, כלי מטבח, רהיטים, ספרים. לא יכולים לזרוק. העומס הזה חונק את תנועת האנרגיה בבית ופוגע בבריאות.

בעולם הרפואה הטבעית אנחנו מכירים מגוון אסטרטגיות עבודה עדינות המייצרות שינוי מעשי. אציג כמה מן הכלים האלה.

הכלי המעשי הראשון הוא שינוי בתבנית השיח, כלומר ניסוח מחדש של המילים המתארות את אירועי העבר כדי לייצר שינוי במחשבה וברגש המיוחס אל העבר. יש מגוון שיטות שעוסקות בכך כדוגמה, שיטת לואיז היי, שיטת ביירון קייטי, טים רובינס ושיטת NLP. שינוי בתבנית חשיבה מושג בכמה תרגילים פשוטים ומוביל לתפיסה חדשה של העבר ולזרימה טובה יותר בהווה ובעתיד.

כלים נוספים מגיעים מאסטרטגיות מבוססות אנרגיה, שנועדו לפרום חסימות במרידיאנים (ערוצי אנרגיה) כדוגמה: עבודה עם אבני מרפא (קריסטלים), פרחי באך, הילינג, רייקי, טאי צ'י, צ'י קונג, מדטציה, התמקדות ועוד.

ההבנה היכן יש תקיעות היא כשלעצמה תוצאה של תהליך חשיפה שנעשה באמצעות כלים השלכתיים: ציור מנדלות, קלפים השלכתיים, מדיטציה, התמקדות, התבוננות פנימה ושיחה. תהליך מעניין ומרתק של העצמה אישית, התפתחות ויצירת שמחה.

ד"ר אדוארד באך, רופא אנגלי מתחילת המאה העשרים, איתר כמה פרחים עם איכות אנרגטית שמאפשרת לסייע לאדם לחיות כאן ועכשו- בהווה, כדוגמה: Clematis, Hanysuckle, Wild rose, Olive, White chesnut, Chesnut bud ועוד. העבודה עם פרחי באך היא תהליך מעניין ומרתק של שינוי עדין. לאחר תהליך טיפולי, מורכבת פורמולה בפרחי באך ונארזת בבקבוקון של 30 מ"ל. המטופל נוטל את התמצית באמצעות טפטוף כמה טיפות מתחת ללשון, 4 פעמים ביום. האפקטיביות של פרחי באך כל כך עוצמתית שאפילו אני נותרת מופתעת בכל פעם מחדש, למרות 17 שנות ניסיון שיש לי בטיפול בפרחי באך. תענוג אמתי עבורי הוא לראות תחילתה של זרימה במצב שהיה תקוע.

התמרה של העבר אינה חייבת להיות כואבת והיא תמיד משחררת. הכלים שציינתי כאן הם שיטות לעזרה עצמית. ההדרכה של המטפל נועדה רק להאיר את הדרך. הטכניקות הפשוטות האלה נועדו לשפר היבטים שונים של החיים. ההבנה שמחלות נגרמות כתוצאה מחסימות אנרגטיות אינה חדשה והיא מוכרת ברפואה אצל עמי המזרח: הודו וסין, מעל 5000 שנה. ההדים והסינים הבינו שרגשות כמו כעס, פחד, אכזריות שנאגרים עם זיכרונות העבר פוגעים באברים הפנימיים של הגוף וגורמים למחלה. העבודה האנרגטית נועדה לאזן רגשות ולשפר את הבריאות. הפילוסופיה הזאת מוכרת גם ברפואה היהודית וברפואה הערבית.

כדי לייצר שינוי צריך רק להחליט להתחיל בתהליך. לצערי, בדרך כלל הפניה מגיעה כאשר יש ביטויי מחלה: בעיות בגרון (כאבי גרון חוזרים ונשנים, ליחה בלתי מוסברת), מחלות פה, בעיות בכליות, כאבים קבועים בעורף ובכתפיים, כאבי ברכיים, חסימות בכלי דם, בעיות כבד, חרדה או התקפי חרדה, ועוד.

אסכם את המאמר הזה בתרגיל פשוט להתמרת כעס באמצעות חיוך. להרחבה בנושא הזה תוכלו לעיין בספר: הטאו להתמרת מתח לחיוניות מאת מנטאק צ'יאה. הספר ראה אור בעברית בשנת 2001.

תרגיל מדיטציה – החיוך הפנימי:

מומלץ לבצע את התרגיל כשעה לאחר הארוחה. לבחור מקום שקט ונעים, ללא הסחות דעת כדוגמה טלפון, מחשב, טלויזיה וכדומה. בגדים נוחים ורפויים, חמימים. מומלץ להסיר תכשיטים ומשקפיים. לשבת בנוחות על עצמות הישיבה, כשעמוד השדרה מונח בקו ישר. רגלים מפושקות ברוחב המותניים וכפות הרגליים מונחות על הרצפה. ישיבה נוחה, זקופה ורפויה. יד ימנית מונחת בנוחות מעל היד השמאלית. נשימה חופשית. הלשון ממוקמת ליד השיניים והקצה שלה מונח בחך העליון.

ומתוך השקט הזה אפשר להתחיל לחייך חיוך פנימי. אין צורך להניע את שרירי הפנים. חיוך עם מצח רפוי. הקמט בין הגבות מתיישר… בעדינות לתת לאנרגיה של החיוך לזרום אל אזורים שידועים כאוגרי מתח, פחד וכעס: מצח, עיניים, לסתות, עורף, צוואר, גרון, כתפיים, לב, ריאות, קיבה, כבד, בטן ומעיים, לבלב, טחול, כליות, אגן תחתון: אזור השחלות או בלוטת הערמונית, ברכיים, כפות הרגליים.

לחזור אל אזור העיניים ולהמשיך שוב במעגל החיוך.

מאחלת אביב של שחרור וצמיחה.