לענת האבסינת – Artemisia absinthium

מאת: ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D.

 

לענת האבסינת קרויה על שם האלה ארטמיס מהמיתולוגיה היוונית – אלת הציד, הבתולות והירח. בתו של מלך האלים – זאוס ובת הטיטאנים – לטו. האגדה מספרת שארטמיס גילתה את הצמח והעניקה אותו לבני האדם.

הטעם של הלענה מר מאד וארומתי. נחשבת לצמח קר.

הפרחים והאבקנים נחשבים אלרגנים.

ארתמיסיה

 

 

שיבה

הלענה המוכרת בערבית בשם: "שיבה" היא זן אחר של Artemisia – זאת הלענה השיחנית – Artemisia arborescens  – הגדלה בגליל העליון והתחתון, בכרמל והשרון ונחשבת לגידול נדיר.

יהודי צפון אפריקה נוהגים לחלוט מעט עלי שיבה ומכינים תה. ממתיקים בדבש.

השיבה מאד מרירה ולכן עושים שימוש במעט עלים.

עשבונאות מסורתית

בתקופה העתיקה ובימי הביניים הלענה נחשבה לסמל הרוע  ועשו בה שימוש לטיפול במחלות עיניים ואוזניים, נפיחויות, שיעול, חבלות ודלקות.

כמו כן היו מתקינים ממנה חוקנים וגם חומר לעישון.

הרופא אלכנדי תיאר שימוש להורדת נפיחות בטחול, תרופה נגד עששת ותכשיר להברקת השיניים, לשיפור ריח רע מהפה ושמירה על ניקיון הפה באופן כללי.

נסים קריספיל מוסר שהבדואים בסיני משתמשים בפרחי לענת המדבר לטיפול בעצירות קשה. הם אוכלים את הפרחים ומקנחים בסוכר. אכילת הענף עם העלים גורמת להקאה אחרי ארוחה כבדה.

כמובן שאמליץ להימנע מגרימת הקאה לאחר ארוחה, היות ועליית המזון מן הסביבה החומצית (אש) של הקיבה בחזרה אל הושט, עלולה לגרום לדלקתיות, כיבים ואפילו לסרטן.

עשבונאות מודרנית

במחקרים מצאו שהלענה מכילה חומר פעיל בשם thujone, שמוכר לטיפול בתולעי מעיים ולכן עושים בה שימוש לטיפול בטפילי מעיים, תולעי מעיים וגם חוסר תאבון ואנורקסיה.

שימושים מוכרם נוספים: אמנוריאה ( אל וסת), דכאון ואבנים בכיס מרה.

השימוש יכול להיות בחליטה של 2 גרם עלים ליום.

הכנת חליטת לענה:

2 גרם עלים יבשים

1/2 ליטר מים רותחים.

חולטים את העלים ושותים במשך היום.

אזהרות

בזמן הריון והנקה אסור להשתמש בלענה

בגלל עוצמת הצמח מומלץ להמנע משימוש אצל תינוקות.

חשוב להמנע משימוש בשיבה עם נטילת תרופות סותרות חומצה.

לגבי תרופות מדללות דם – חשוב לנקוט בזהירות ולהתייעץ

אין מניעה מוכרת לעשות שימוש בלענה עם תרופות נוגדות דלקת

 

שלכם

בבריאות טובה,

ד"ר מירה כהן שטרקמן