ה"כורכום" הוא שמו הערבי של צמח המרפא כורכומה לונגה Curcuma longa  ובאנגלית: Turmeric. נעשה בו שימוש לרפואה עוד מימי בבל – הממלכה המסופוטמית העתיקה. בבבל עשו שימוש בכורכום לריפוי עיניים, שרירים, כאבי ראש ונזלת. בימי הביניים השימושים הרפואיים התרחבו גם לטיפול בכאבי גרון, נפיחויות בפה, פצעים בחניכיים, חיזוק השיניים וטחורים. הצבע הצהוב המופק ממנו שימש בעת העתיקה גם לצביעת השיער וכיום הוא משמש כצבע טבעי בתעשיית המזון.

בסוגריים אציין שמבדילים בין כרכום הגינה – בערבית: "זעפרן" – ובין ה"כורכום", דהיינו כורכומה לונגה.

בתקופה האחרונה עולם המדע מגלה סקרנות גוברת והולכת בסגולות הכורכום ובגלל הזמינות הביולוגית הנמוכה שלו, חומצה אמינית – פוספטדין כולין או את החומר הפעיל של הפלפל השחור- הפיפרין. ניתן להשיגו בכל בית טבע בצורה של שורש טרי או יבש, אבקה, כמוסה, מיצוי נוזלי וכיוב' וככל שהמחקר מעמיק ניתן לראות את הכורכום כמוצר מדף מפתה ה"מרפא כל מחלה".

אבל ברפואת צמחים אנו יודעים שהדברים אינם פשוטים והכורכום, ככל שהוא יכול להועיל, הוא גם עלול להזיק. במאמר הקצר הזה אביא בפניכם את מה שאני מכנה "הצד האפל של הכורכום", דהיינו מתי לא כדאי לעשות בו שימוש.

מערכת העיכול:

מינון שמעל 4 גרם תמצית יבשה ליום (בכפית יש כ 5 גרם) עלול לגרור אי נוחות במערכת העיכול ופריסטלטיקה מוגברת.

מאחר והכורכום הוא צמח שנועד הממריץ ייצור והפרשה של מיצי מרה, הכורכום אסור לשימוש במצב של חסימת דרכי מרה.

מריחה חיצונית:

במריחה חיצונית של הכורכום יש לנהוג משנה זהירות הואיל והוא פוטוטוקסי, ולכן מומלץ להמנע מחשיפת המקום המרוח לשמש.

אבנים בכליות:

אנשים הסובלים מאבנים בכליות צריכים לנהוג בזהירות עם הכורכום מאחר ושימשו בו עלול להעלות את רמת האוקסלטים בשתן.

התקרחות ונשירת שיער:

ברפואה המסורתית עשו שימוש בכורכום להסרת שיער. לכן, מי שסובל מהתקרחות או מנשירת שיער כדאי שיתרחק מהכורכום. אמנם המחקרים שנעשות בתחום הזה היו בעכברי מעבדה וטרם נוסו בבני אדם, ובכל זאת, בפרט בהתחשב בשימושים המסורתיים שלו, כדאי לנהוג משנה זהירות.

כורכום ותרופות

בכמה מחקרים התברר שיש לכורכום השפעה על מטבוליזם של תרופות. חלק מהמחקרים בדקו מינונים של 1 גרם ליום, דהיינו חמישית כפית של אבקת כורכום. די בהם כדי להעמיד תמרור אדום בפני כל מיש שנוטל תרופות ביחד עם כורכום. בסוגריים אציין שאכן נמצא שהפיפרין מגביר ספיגת תרופות אבל שילובו עם הכורכום לא הביא לתוצאה דומה. דהיינו, עצם שילובו של הפיפרין עם הכורכום אינו מבטיח העדר הפרעה במטבוליזם של התרופות. ניתן להחריג תרופות נוגדות דלקת היות ולכורכום תכונות אנטי דלקתיות, אשר עשויה להגביר את השפעת התרופות. מחקרים הראו הטבה במצבם של חולי קרוהן וקוליטיס אשר נטלו תרופה אנטידלקתית ביחד עם כורכום.

מתן כורכום לחולי סכרת, בשילוב תרופות להורדת סוכר גם הוא הועיל להפחתת בצקתיות בקרסוליים ובכפות הרגליים.

יש לנהוג משנה זהירות במקרים בהם הכורכום מגביר את זמינות התרופה כדוגמה בשימוש באנטיביוטיקה ממשפחת הקווינולינים או בשימוש בתרופה מסוג מטותרקסאט, המשמשת ככימותרפיה. במקרים כאלה ראוי לשקול את מינוני התרופה ומינוני הכורכום. המסקנה הזאת נשענת על מחקרי שדה ומחקרי מעבדה שנעשו על בעלי חיים (ארנבות, חולדות ועכברים). בכימותרפיה מסוג Doxorubicin Adriamycin הודגמה פעילות סינרגטית של הכורכום והתרופה. מחקרי מעבדה נוספים בדקו שילובן של תרופות כימותרפיות נוספות עם הכורכום ונמצאו שילובים ראויים.

הריון

השימוש בכורכום בתקופת ההריון שנוי במחלוקת. מקורות ספרותיים מייחסים לכורכום תכונות אמנגוגיות, דהיינו ממריץ רחם ולכן עלול לגרום להפלה. מקורות אחרים התבססו על בדיקה בבעלי חיים ולא נמצאו השפעות שליליות. עם זאת, ארצה להמליץ שכאשר קיים ספק – אין ספק. יש כל כך הרבה צמחי מרפא יעילים למגןן מטרות טיפוליות ואין צורך להצמד דוקא לכורכום, במצבי ספק.

ובכן, בזכות המדע המודרני ועקב ריבוי השימוש בתרופות, רב החבוי על הנסתר בכל הקשור לכורכום. בטרם תושיטו את היד לרכוש את המוצר הצהוב הזה, תבדקו. אולי יש אלטרנטיבה אחרת?

כתבה: ד"ר מירה כהן שטרקמן